אורלי שטריתבישראל פועלות 133 ועדות מקומיות ומרחביות. תיקון 101 לחוק קובע כי על הועדות לדווח לשר האוצר ולפרסם באתר את נתוני הפעילות שלהן בפורמט נתון. חברת נתיבי הקמה, המובילים בתחומי הרישוי והסטטוטוריקה בישראל, בדקו את ההשפעה של הרפורמה בהליכי הרישוי על לוחות הזמנים במספר רשויות שפרסמו נתונים שנתיים לשנת 2019 לפי הפורמט של מנהל התכנון.
נכתב עבור חדשות נדל״ן בשיתוף עם הילה גולדנברג, מנהלת הפרויקטים בחברת נתיבי הקמה, המתמחה בהליכי רישוי וסטטוטוריקה בישראל
תיקון 101 לחוק, “חוק המרפסות” הביא לתמונה את מערכת רישוי זמין. אחת מהמטרות היתה ליצור שקיפות בכל הנוגע להליכי הרישוי בארץ. לפיו, כל הוועדות מחויבות לדווח למשרד האוצר בפורמט ידוע מראש על הפעילות של הועדה ולפרסם באתר האינטרנט של הועדה.
הנתונים שהועדות היו אמורות לפרסם הם הבקשות שהוגשו במהלך שנה שלמה. לפי החוק בעצם יש שני דוחות: ינואר-יוני ודוח נוסף מיוני-דצמבר. אם מדברים על 2019 למשל, יש שני חלקים עליהם צריך לדווח לפי פורמט קבוע מראש. הנתונים שיש להתייחס אליהם: כמה בקשות הוגשו במספר וכמה היתרים יצאו באותה השנה הנבחנת. בנוסף, יהיה ניתן להבין מתי יצא ההיתר, מתי הוא נכנס במערכת, האם נוספו יחידות דיור, האם היו הקלות וכו’.
יש לא מעט תלונות על מערכת רישוי זמין שלמעשה יצרה רק בעיות במקום להביא פתרונות. במדד הרישוי אותו ערכו חברת נתיבי הקמה נבדקה ההשפעה של הרפורמה בהליכי הרישוי על לוחות הזמנים במספר רשויות נבחרות. העבודה החלה לפי מתודולוגיה שנקבעה מראש: על פי “פורום ה-15” (פורום של ערים הכוללות את פתח תקווה, ת”א, חולון, כפר סבא, ראשון לציון ועוד), ייצוג הערים הגדולות בארץ ולא זוכות כרגע במענקים ממשלתיים. כאשר החלו לבדוק את הערים הקשורות לפורום זה, מצאו כי ת”א למשל לא מפרסמים נתונים כלל, מנגד, ברמת גן נמצאו נתונים. למעשה היה ניתן לראות שיש ערים שמפרסמות את הנתונים שלהן וערים שלא, כלומר אין כאן קביעות והקביעות במצבים אלו נדרשת.
בשלב הראשון בדקו נתיבי הקמה את הערים שנמצאות בפורום ה-15 ולאחר מכן הוסיפו עוד מספר ערים נוספות עם “הסכמי גג” כמו: אלעד, נתיבות, שדירות, דימונה ועוד. בנוסף, נבדקו עוד ערים נוספות רלוונטיות למדד. למעשה, נוצר בנק של ערים מייצגות בשוק הבנייה והנדל”ן.
בסך הכל עבר המדד על 29 רשויות מקומיות כאשר מתוכן 10 רשויות מקומיות פרסמו נתונים שנתיים. חיפה למשל פרסמה רק לתחילת 2019, ירושלים לא פרסמה נתון שנתי, ת”א לא פרסמה כלל. לבסוף, הערים שנכנסו למדד הן ערים שפרסמו נתונים שנתיים בהן ניתן להשוות את הביצועים לאורך כל השנה.
שאלת מילון הדולר הייתה- כמה זמן לוקח להוציא היתר בנייה. נתיבי הקמה גילו שהממוצע בהוצאת היתרי בניה הוא 1.2 שנים (14 חודשים). כאשר הסתכלו על כל הנתונים שפרסמו
עניין לדעת כמה בקשות יצאו באותה השנה, כמה זמן לקח לשבץ את הבקשה לדיון מהיום שהוגשה עד לסיום התהליך, כמה היתרים הוגשו ויצאו באותה השנה, כמה יחידות נוספו בהיתרים, כמה היתרים יצאו תוך פחות מ-90 ימי עבודה (מערכת רישוי זמין קובעת כי היתר אמור לצאת תוך 90 ימי עסקים) ועוד פרמטרים נוספים. חשוב לזכור שהמספר הממוצע של עשרת הערים הללו במשך תקופת הזמן הזו הוא מטעה מכיוון ולוקח זמן להבין את השכר הממוצע במשק.
מעבר לכך, המדד העלה כי כובד המשקל של התהליך עבר ממילוי תנאים אחרי קבלת החלטת הועדה למילוי תנאים בהגשתו. כלומר, ברוב הרשויות לוקח זמן רב בשיבוץ הבקשה לדיון אך ברגע שדנים בבקשה האישור מוגיע מהר יותר. זוהי עובדה שכדאי ליזם לקחת בחשבון כאשר יש צורך בהליך הוצאת היתר מכיוון ולוחות הזמנים כאן הם קריטיים וחשובים לא פחות.
כאשר נכנסים לדיון ומקבלים תנאים שהם לא על פי גורמים עירוניים, שלב שפעם היה כמעט טכני, היום הופך לפרוצדורה קשה ומעמיקה ויוצרת את התהליך לעוד יותר קשה ומייגע. יש כאן התייחסות לטווח זמנים נוסף, שבעבר דווקא היה יכול להיות נוח והיום הפך למהותי.
המטרה של כולם, הועדות, היזמים והאזרחים היא שהתהליכים יהיו קצרים ככל שניתן. נתיבי הקמה מאמינים שלא באמת יהיה אפשר לקצר יותר מידי את טווח הזמנים אבל כדי שזה יקרה צריך להבין את המציאות כפי שהיא. כדי שנבין את המציאות ולא נקבל את ההחלטות על פי תחושות או דעות קדומות, רשויות חייבות לנהוג בשקיפות ולפרסם את הנתונים. רק כאשר נראה את כל הנתונים מול העיניים נוכל להבין את הפתרונות וזו הייתה המטרה של מדד הרישוי לשנת 2019.