מוכרי נכס, שנדרשו להוסיף ולשלם מע”מ עבור עסקת מכר, לאחר שעוה”ד שהכין את ההסכם למכירת נכס לא הכליל סעיף זה בחוזה, הגישו תביעה נגד עורך הדין שייצג אותם וטענו לרשלנות מקצועית. עפ”י פסיקת בית המשפט שהתקבלה לאחרונה, עוה”ד “לא התרשל בתפקיד, ולא הפר את חובת הזהירות והנאמנות שהוא חב כלפי הלקוחות”.
שאלת מקצועיותו של עורך דין, שערך הסכם למכירת נכס בהרצליה שבו לא נכלל רכיב המע”מ, עמדה על הפרק בבית משפט השלום בת”א, בתביעה שהגישו שלושה אנשים שהיו בעלי הנכס ורשומים כ”עוסק מורשה”. השלושה הגישו תביעה כספית נגד עורך הדין שייצג אותם בעסקה, בטענה כי בשל רשלנותו הם חויבו בתשלום מע”מ עבור העסקה.
בתביעה טענו המוכרים, כי עורך הדין התרשל בעריכת הסכם המכר כאשר לא הוסיף לסכום המכירה של הנכס, 7.3 מיליון שקל, את רכיב המע”מ בסך כמיליון שקל. לאחר מו”מ עם שלטונות המס הם נאלצו, לטענתם, להגיע לפשרה לפיה ישלמו 450 אלף שקל בלבד, סכום אותו תבעו מעורך הדין, בתוספת הוצאות שגרם להם ההליך.
השאלות שעמדו במרכז הדיון המשפטי היו: האם עורך הדין הפר את החובות המוטלות עליו כעורך דין במישור הנזיקי ובמישור החוזי; האם התרשל בכך שלא הוסיף להסכם הוראה שלמחיר יתווסף מע”מ, והאם יכלו המוכרים לקבל חזרה את תשלום המע”מ כשהתברר להם שהרוכשים הוציאו לאחר מכן חשבונית עצמית על רכישת הנכס.
באמצעות עוה”ד רמי פרגן ושי מורלי ממשרד פרגן – פלס, המתמחה בייצוג עורכי דין בתביעות רשלנות מקצועית טען עורך הדין הנתבע, כי שאלת הכללת המע”מ בעסקה לא הייתה כלולה בהסכם בינו לבין לקוחותיו (מוכרי הנכס) . לטענתו, הוא הבהיר לבעלי הנכס מלכתחילה שאינו מומחה בתחום המיסים והוא מטפל בנושא מס שבח והיטל השבחה בלבד, וכי בנושא המע”מ כדאי שיתייעצו עם רו”ח. טענה זו הייתה מקובלת על השופטת אפרת בוסני, שקבעה בפסק הדין כי “רמת אחריותו של עורך דין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו היא גבוהה יותר מאשר בעלי מקצוע מיומנים אחרים. עם זאת, אין פירושה אחריות מוחלטת ולא כל טעות תהווה מעשה רשלנות”. כמו כן קבעה השופטת, כי “זכותו של הלקוח ליטול על עצמו סיכון שרווח והזדמנות בצידו, ואין עורך הדין חייב לשים עצמו אפוטרופוס עליו”.
עוד קבעה השופטת, שאחד התובעים, שהוא עו”ד בהכשרתו ואף שימש בעבר כמנהל בנק, היה מעורב בניסוח ההסכם, לא אפשר לשנות הוראה בהסכם ללא אישורו, והבין היטב את אשר הוא עושה ואת משמעות אי הכללת רכיב המע”מ בעסקה.
עוד קבעה השופטת, כי עורך הדין הנתבע לא נשאל ולא התבקש לתת עיצה בשאלה האם העסקה חייבת במע”מ. בסוגיה זו התובעים קיבלו ייעוץ ממומחה חיצוני, עורך דין אחר, אבל בסופו של דבר לא פעלו על פי הצעתו.
בפסק הדין נקבע כי עורך הדין שנתבע “לא הפר את חובת הזהירות והנאמנות שהוא חב כלפי הלקוחות , הוא לא העניק חוות דעת מקצועית לתובעים, “עליה ניתן לומר שהתובעים הסתמכו”. כמו כן נקבע, כי עורך הדין לא התרשל בניסוח הסכם המכר ולא הפר את חובת האזהרה והווידוא של הסיכון אותו התובעים נטלו על עצמם מדעת”. השופטת חייבה את הנתבעים לשאת בהוצאות עורכי הדין של הנתבע בסך 25,000 שקל.
המאמר נכתב בשיתוף עוה”ד רמי פרגן ושי מורלי ממשרד פרגן – פלס