הוצאתם המלאכותית של הזוגות הצעירים מהשוק על ידי פרסומי מכרזי הגרלות (ושרובם הגדול אינו מתממש כלל), הטלת מיסוי והכרזה על מיסוי עתידי על משקיעים והדרתם מהשוק, הפעולות האלה גורמות ליזמים להפסיק לבנות. הם אינם מעוניינים להשקיע כסף וליווי בנקאי בבניינים שיוותרו בשיממונם משום שהקונים אינם מגיעים. היזמים מעוניינים תמיד למכור את הדירות עוד בשלב הראשוני, פעמים רבות עוד בטרם התקבל היתר בנייה.
יזמים אינם מתאבדים. הם מודעים לעובדה שמדובר בקיפאון מלאכותי וזמני, והביקושים יגיעו, ויגיעו בפרץ גדול ומחודש.לכן, הם אינם מתחילים לבנות, ומצויים בעצמם בעמדת המתנה. לרובם יש מספיק שומן מהעבר והם אינם ממהרים לתת הנחות מפליגות ולהוריד מחירים. לעומת זאת הם שמחים להצטייד בקרקעות במיקומים טובים (פחות בפריפריה ויותר במרכז ובאישורי הביקוש, שם המדונה אינה משופעת בקרקעות).
רכישת קרקעות – כן. בנייה מיידית – ממש לא. האם מספר הדירות שנבנות בפועל עתיד לספק ביקושים עתידיים? ממש לא. אז מי שמעוניין לראות ירידת מחירים , כנראה לא יגיע לסיפוקו בקרוב.
מספר התחלות הבנייה הוא הנמוך ביותר מזה שנים. גם היצע הדירות מיד שנייה נמוך מאוד, וכמעט ואינו מתחדש. גם בעלי הדירות אינם מעוניינים לשחרר דירות למכירה כשאין קונים, אז ממתינים .
ניתן להבין את היזמים ואת קבלני הביצוע שאינם מוכנים לקחת סיכונים. הפיתרון אינו מסתתר בהגרלות מחיר למשתכן. הפיתרון הוא בנייה מסיבית על קרקעות מדינה, ניהול הבירוקרטיה וקיצור זמני הוועדות הבלתי נגמרים. די בהכרזות , כדאי להיכנס לעמדת עשייה. ובינתיים נרשמים ל״לוטו״ במקום להיכנס לדירות.